• “בוקר טוב!” אמר הנסיך הקטן.
    “יש לך כובע משונה”.

“זה כובע להגבָּהַה. זה להגבהה לאות הוקרה, כאשר אנשים מריעים לי. לרוע המזל איש לא עובר כאן.”

  • “אה, כן?” אמר הנסיך הקטן, שלא הבין על מה הוא שח.

“מחא כפיים”, אמר לו האיש הרברבן.

הנסיך הקטן מחא כפיו, והאיש היהיר הגביה את כובעו בענוותנות, לאות הוקרה.

  • “זה יותר משעשע מאשר הביקור אצל המלך,”אמר בליבו הנסיך הקטן.

הוא שב ומחא כפיו, והרברבן שוב הגביה את כובעו.

בחלוף חמש דקות של תרגול, הנסיך הקטן התייגע מן המשחק החד-גוני.

  • “ומה צריך לעשות כדי שהכובע יונמך?” הוא שאל.
    אבל הרברבן לא ענה. רברבנים לא שומעים כלום מחוץ למחמאות.

“האם באמת אתה מעריץ אותי מאד?” חקר את הנסיך הקטן.

  • “מה פרוש ‘מעריץ’ “?

“להעריץ פירושו להכיר בכך שאני האדם הנאה ביותר, הלבוש בצורה ההדורה ביותר, העשיר ביותר והפיקח ביותר על פני הפלנטה.”

  • “אבל אתה לבדך בפלנטה זו!”

“רָצֵה אותי בבקשה, הערֵץ אותי בכל זאת.”

  • “אני מעריץ אותך,” אמר הנסיך הקטן, מושך בכתפיו,
    “אבל למה זה חשוב לך?”

    והוא פנה לדרכו

  • “מבוגרים הם ללא צל של ספק מוזרים”, חשב, שעה שהמשיך במסעו.

 

אנטואן דה סנט-אכזופרי: הנסיך הקטן

מחשבות על יחסי שליטה ובכלל…

©2020 CORVO EXPERIENCE . All rights reserved.

Designed by  Frishmish

New Report

Close

or

Log in with your credentials

Forgot your details?